T.A.-Transactional Analysis
מבוסס על עבודתו של ד"ר אריק ברן יוצר השיטה
מבנה האישיות
האישיות של כל אדם מורכבת משלושה מרכיבים המכונים: "שלושת מצבי האני" שניתן להתייחס אליהם כמו שלוש ישויות נפרדות. כל ישות ניתנת לתיאור ברמה ההתנהגותית (כיצד האדם מתנהג בזמן נתון), ברמת החשיבה (כיצד האדם מבין את המשמעות של המתרחש בזמן נתון ) וברמה הרגשית (מה האדם מרגיש בזמן נתון). ההתנהגות בכל אחד מ"מצבי האני" ניתנת להבחנה על ידי ניתוח תוכן המילים הנאמרות, ניתוח ה- אינטונציה, ניתוח שפת הגוף והבעות הפנים. ממדי החשיבה והרגשות בכל "מצב-אני" ניתנים לתצפית, לאבחון, לאפיון ולהבנה בעיקר בזמן קיום תקשורת בין אישית, כפי שיוסבר בהמשך.
שלושת "מצבי האני" הם:
"הורה" - זהו "מצב-האני" הכולל את מערכת הערכים, הנורמות האיסורים וההרשאות האיומים, התמיכה העידוד וההעצמה- באישיותנו. המערכת דרכה אנו אומרים לעצמנו (בתהליכי חשיבה פנימיים) ולאחרים (בתקשורת בין-אישית)- מה "מותר" ומה "אסור". מה "בסדר" ומה " לא בסדר" . איך "צריך להתנהג ואיך "אסור להתנהג" וכו. מערכת זו היא מעין "ספרית וידאו" פנימית בה מוקלטים דפוסי התקשורת שלנו עם דמויות סמכותיות אתן גדלנו אשר הפכו במשך השנים ל"חלק מאתנו". לעצמנו- זוהי מערכת הערכים, הנורמות, האיסורים, האיומים התמיכה, העידוד והאישורים שלנו. בתהליכים תקשורתיים, בין אישיים, זוהי המערכת ההתנהגותית בה אנו באים מעמדת סמכות ביקורתית או תומכת, "נותנים ציונים" (טובים או רעים) לאנשים אחרים, אוסרים או מרשים, תומכים, מעודדים ומעצימים אותם. כאשר אנחנו נתקלים בפער בין רצוי למצוי מערכת זו מתייחסת למשמעות הפער במונחים נורמטיביים ו/או שיפוטיים למשל: "זה לא בסדר שאתה לא מקיים אתי שיחה אישית" , (זוהי תגובת "מצב-אני" "הורה" של עובד לדרך הפעולה של המנהל שלו) או- "אתה לא תגידי לי אם לצעוק או לא.. מגיע לכם שאני אצעק עליכם כי אתם צוות מעצבן ומרגיז"... וכו'. (תגובת "הורה" של מנהל לעובד ש"הביא לו את הסעיף תוך כדי "החטפה" לצוות כולו"...- אגב-תגובה ממש לא מומלצת...). או- "אל תדאג...תסמוך עלי והכול יסתדר"...(תגובת הורה "תומך" של מנהל לעובד עם בעיה אישית). התנהגות "הורה" מאופיינת על ידי שפת גוף אופיינית, אינטונציה מוכרת והבעות פנים מוגדרות . כל הסימנים האלה קלים יחסית להבחנה אישית ובין אישית.
"בוגר"- "מצב-אני" "בוגר" הוא מערכת החשיבה העניינית/לוגית הקיימת במוחנו. המערכת בה אנו שואלים עצמנו שאלות כגון: "מה כדאי לעשות עכשיו?", " מה תהינה התוצאות או ההשלכות של פעילות כזו או אחרת שלי?" , "למה הוא התכוון כשהוא אמר...?" וכו'. בתקשורת הפנימית שלי עם עצמי, ה"בוגר" מייצג את שיקול הדעת הענייני ואת תהליכי הערכת המצב וקבלת ההחלטות הלוגיים. בתקשורת הבין אישית ה"בוגר" מייצג את מערכת פתרון הבעיות, החלפת המידע האובייקטיבי, ה-REALITY TESTING. בתהליכי ניהול היכולת לתת מענה המתאים לציפיות ה"בוגר" שבעובד- הוא התנאי ההכרחי לתפקוד אפקטיבי!!! - היכולת לתקשר עם ה"בוגר" של הכפוף אליך הוא, פעמים רבות , התנאי לשיחה אפקטיבית של פתרון בעיות.
התנהגות "בוגר" מאופיינת על ידי שפת גוף אופיינית, אינטונציה מוכרת והבעות פנים מוגדרות. כל הסימנים האלה קלים יחסית להבחנה אישית ובין אישית. ה"בוגר" של המדווח הוא זה שיגדיר את הניהול שלך כ"מקצועי וענייני" או כ"לא מקצועי" ובהגדרה זו יתייחס בעקר למידה שבה ניתן על ידך כאמור פתרון קונקרטי לבעיה שהועלת על ידו.
ה"ילד"- "מצב-אני" "ילד" הוא מערכת הרגשות, התחושות והחוויות האישיות והבין אישיות הפועלת באישיותנו. גם ה"ילד" שבנו הוא מעין "ספריית וידאו" פסיכולוגית שבה מוקלטים דפוסי התגובה וההתנהגות הרגשית שלנו מגיל 0 עד גיל 7 בערך. "בכל אחד מאתנו יש ילד קטן"- זה משפט מאוד ידוע המופיע בספרים רבים והוא מייצג את העובדה שבמערך הרגשי הבסיסי שלנו אנחנו פועלים בדרך דומה לזו שפעלנו כשהיינו ילדים של ממש. ה"ילד שבנו" כמהה לאהבה, להכרה ולקבלה והוא "ניזון" מתגובות של אמפתיה, הבנה ותמיכה. כאשר אנחנו מדברים עם עצמנו מתוך מערכת זו אנו שואלים את עצמנו " מה אני מרגיש עכשיו?", " זה טוב לי או רע לי?", ? כיף לי או נאח'ס לי?" האיש הזה אוהב אותי או שונא אותי" ," נעים לי כאן או לא נעים לי כאן?" וכו. התנהגות "ילד" החיצונית מאופיינת על ידי שפת גוף אופיינית, אינטונציה מוכרת והבעות פנים מוגדרות אשר מביעים באורח ישיר את הרגשות והצרכים. כל הסימנים האלה קלים יחסית להבחנה אישית ובין אישית.
כל גירוי חיצוני או פנימי המגיע אלינו עובר במוחנו תהליך של "עיבוד משמעות"- (מתן תשובה בסיסית לשאלה- "מה זה?"). התהליך הוא בעל סדר קבוע: ראשית הוא "מעובד" על ידי ה"ילד" וה - "הורה"-כאן נשאלות שתי שאלות של הילד ואחת של ה"הורה". הראשונה (של ה"ילד"): "האם זה מסוכן או בטוח" (ברמה הרגשית) גירוי שנתפס כ"מסוכן" זוכה מייד לתגובה של FIGHT או FLIGHT רגשיים ללא התייחסות למרכיבי התוכן האובייקטיביים שלו. (זוהי תגובה התנהגותית המתרחשת במהירות רבה לפני שאנו מודעים לקיום תהליכי חשיבה ולכן היא מכונה בטעות-התנהגות אינסטינקטיבית) השאלה השניה (של ה"ילד") היא: "האם זה כיף (נעים-משעשע) או לא-כיף?" רק כאשר התשובה לשתי השאלות היא חיובית נשאלת השאלה השלישית של ה"הורה": "האם זה בסדר או לא בסדר"- כל אלה מתרחשים כהרף עין ומגדירים את תגובתנו כרגשית, סובייקטיבית (אם התגובה ההתנהגותית/רגשית תבוא מה - "ילד" או מה - "הורה" או כעניינית-אובייקטיבית (אם התגובה ההתנהגותית תבוא מה - "בוגר").
תיאור "ציורי" של מבנה האישיות על פי תיאורית ה T.A.
כאשר עושים שימוש בתיאורית ה TA נהוג להשתמש בהדגמות גראפיות במיוחד של שלושת "מצבי-האני" ושל תהליכי תקשורת בין אישית.
שלושת "מצבי האני" מוצגים כך:
כאשר מוסיפים לציור זה חיצים מתכוונים להראות התנהגויות אופייניות (הניתנות בקלות יחסית לאבחון על ידי המתבונן...
זוהי הצגה גראפית של התנהגות הבאה מ"מצב-אני" "הורה". ההתנהגות כוללת:
מילים אופייניות: "בסדר", "לא בסדר" "אסור", "מותר" "אל תדאג" סמוך עלי" וכו'
שפת גוף אופיינית: גוף מוטה מלמעלה למטה, גבות מורמות, אצבע מתנופפת או יד-חמה טופחת על השכם...
אינטונציה אופיינית: "מוזיקה" של סמכות שופטת או של סמכות תומכת ומעודדת
הבעות פנים מאופיינות
זוהי הצגה גראפית של התנהגות הבאה מ"מצב-אני" "בוגר". ההתנהגות כוללת:
מילים אופייניות: "לדעתי", "האפשרויות הן" "מה דעתך", "נראה לי ש.." "מה ההערכה שלך?" וכו'
שפת גוף אופיינית: גוף נינוח, תנוחה של חשיבה וחיפוש פתרונות
אינטונציה אופיינית: "מוזיקה" של דיבור ישיר וענייני.
זוהי הצגה גראפית של התנהגויות הבאה מ"מצב-אני" "ילד". ההתנהגות כוללת:
מילים אופייניות: "אוף", "למה" "ככה", "כיף", "לא רוצה" "דווקא אכפת לי" "יא אללה" , "מגניב" ,"חבל על הזמן" , וכו'
שפת גוף אופיינית: תנועה "מלמטה למעלה" כלפי דמות סמכותית או שפת גוף "ילדית" במפגש "ילד"-"ילד".
אינטונציה אופיינית: "מוזיקה" של דיבור "ילדי"- "מתנגן".
הבעות פנים "ילדיות" רגשיות.
דינמיקת הפעולה של ה"ילד" - היא סבוכה למדי והבנתה דורשת קצת העמקה פסיכולוגית בנושאים התפתחותיים. מהם הרצונות הבסיסיים של ה"ילד שבנו"? ( אלה "מניעי הפעולה" של ילדים מיום היוולדם ועד הגיעם לגיל 4-7):
הרצון לחוש בטחון על ידי תחושת שליטה פסיכולוגית והימנעות ממצבי חרדה ומתחושות איום. (אנו יודעים כבר כי "שליטה פסיכולוגית" מושגת כאשר אנו יכולים לצפות מראש מה יקרה- גם אם הציפייה היא למצב בלתי נעים או מכאיב- והיא מתגשמת, חווית השליטה הפסיכולוגית מושגת. הצורך בהשגת מצב זה של הורדת החרדה הוא כה חזק עד כי פעמים רבות נעדיף, באורח לא מודע, להשיג שליטה פסיכולוגית במחיר וויתור על מטרות מודעות ובתשלום כאב וסבל)
הרצון לחוש הנאה ולהימנעות מכאב. (כאב פיזי וכאב נפשי כגון: עצב, צער, עלבון, בדידות, תסכול, כעס, שחיקה וכו').
אנחנו רוצים תמיד לקבל את הטוב ביותר-גם שליטה פסיכולוגית וגם הנאה. אבל זה מסובך מאוד. למשל: אחת מההנאות הגדולות שלנו היא מצב של אינטימיות עם בן/בת הזוג. זוהי הנאה שמתרחשת במלואה רק כאשר מוותרים על שליטה פסיכולוגית ומוכנים להיות במצב של ספונטניות לא מתוכננת שאיננה ניתנת לצפייה מדויקת מראש.
חשיבה מובילה להתנהגויות- עמדות פסיכולוגיות
פעמים רבות ניתן להעריך את דרך החשיבה של האדם בתגובה לגירויים בהם הוא ניתקל על פי מאפייני התגובה ההתנהגותית שלו. ההתנהגות תמיד נוצרת אחרי תהליך של חשיבה (לבני אדם בשונה מבעלי חיים-אין אינסטינקטים. כל התנהגות חיצונית נוצרת אחרי תהליך חשיבה קצר או ארוך). תהליך החשיבה הקצר ביותר מתחיל בשאלה "מה זה?" (שאלה זו פותחת כל תהליך חשיבה אנושי בו אנו מגיבים לגירוי כלשהו-חיצוני או פנימי והיא קרויה "שאלת האוריינטציה". התשובה לשאלה יוצרת מסגרת התייחסות שבה אחר כך מתנהלת החשיבה בהמשך) התהליך החשיבתי הקצר ביותר מתרחש כאשר התשובה לשאלת האוריינטציה היא: "סכנה"+ הנחיה התנהגותית. אז אנחנו פועלים במהירות רבה- בורחים מגורם הסכנה (כאשר התשובה היא: "סכנה-לברוח") או מתקיפים אותו (כאשר התשובה היא "סכנה-להתקיף") אם אין תוספת הנחיה יכולה התגובה להיות שיתוק מפחד. תהליך חשיבה זה הוא כה מהיר (הוא מתרחש בין ה"ילד" שמגיב ראשון ומגדיר את משמעות המצב כ"סכנה" ובין ה"הורה" שמגיב מיד אחר כך ונותן הנחיה התנהגותית) עד שאין אנו יכולים להרגיש שהייתה כאן חשיבה. למשל: כאשר נציג מרגיש (בצדק או שלא בצדק) מותקף על ידך בגלל דרך הדיבור שלך כלפיו, הוא יכול להגיב במהירות רבה בהתקפה או בהתכנסות לתוך עצמו.
את דפוסי החשיבה של הנציג ואת הקשר בינם לבין דפוסי ההתנהגות האופיינית לו ניתן לאבחן על ידי הבנת הרעיון של "עמדות פסיכולוגיות".
תקשורת אנושית, אומר ד"ר אריק ברן, מתרחשת על בסיס אחת (או יותר) מארבע- "עמדות מוצא פסיכולוגיות":
I am ok---You are ok
I am ok---You are not ok
I am not ok---You are ok
I am not ok---You are not ok